סיפור יפני עתיק מספר על ציפור, שעמדה על ידו של חכם זקן. הציפור עמדה על היד ולא עפה, ולא היה ברור למה. היא לא הייתה מאולפת, היא רצתה לעוף. היא לא הייתה קשורה בחוט דקיק. ובכל זאת, נשארה לעמוד על ידו של הזקן. "איך אתה מחזיק אותה ככה ביד?", שאלו את הזקן החכם.

-כדי שתוכל לעוף, הציפור צריכה לרדת קודם קצת כלפי מטה, להישען ואז לתפוס תנופה כדי לעוף למעלה. בכל פעם שהציפור מנסה להישען על היד שלי כלפי מטה, אני מרים מעט את כף היד, בצורה כמעט בלתי מורגשת. בצורה זו, הציפור לא יכולה לרדת לכיוון הבסיס והמשען שדרוש לה לצורך העלייה למעלה. וכך היא נשארת על היד שלי.

אהבתי את הסיפור הזה וציירתי ציפור חופשייה יותר, במצגת האותיות של האות צדי. אני מספרת אותו פה כי איך שהוא, חזרה אחורה לדף המוכר של אבא ודני, והליכה צעד צעד בשלבים שנראים אולי קלים וברורים, הם בסיס לשיטה ללימוד קריאה, שבאופן כללי מתקדמת מאוד מהר, בתנאי שלא מחמיצים שלבים. ולפעמים חוזרים קצת אחורה לסימנים לזכירת אותיות וניקוד, למצגת האות והניקוד באתר ולדפי העבודה.

בקיצור, אם אפשר – לא לדלג על שלבים…