מוגש כשירות לציבור ללא תשלום

האות ב

קישור כל אות לצליל שלה, בעזרת הצורה שלה

בֵּית – ב

בית דומה ל – בָּיִת. נכנסים מקדימה. מאחור יש מקום לפח האשפה. מתחילים לכתוב את האות בית כמו ריש: מהרחוק לקרוב ומלמעלה למטה. "הולכים" על התקרה, ויורדים ב"מעלית". אחר כך עומדים מתחת לקצה של התקרה, ו"חוזרים" הביתה.

המקום עבור פח האשפה מפנה את תשומת לב אל התכונה הייחודית של הבית, קו קטן מאחור – שמבדיל
בין ב לבין כ.

איך כותבים בית

בּית עם נקודה בפנים – בּ – נשמעת יותר חזקה, כמו B. אומרים שהבית אכלה ארוחת בוקר, ולכן יש לה יותר כוח. הנקודה היא הארוחה.

אפשר לזכור את ההבדל בין בּ ו – ב גם בצורה אחרת:
האות ו"ו שצלילה ב נמצאת בתוך הבית הרפה, הריקה.
ממשיכים את הו"ו לבית, וכך זוכרים שבית בלי נקודה בפנים נשמעת כמו ו, ב.

בוחרים שתי שורות "חזקות" וכותבים ביניהן את הבית, (עם הנקודה בפנים) עשר פעמים. בוחרים את השלוש היפות ביותר. כמו כן, כמו קודם, ניתן לכתוב את ב ו- בּ על גב הילד, ולתת לו להגיד מה נכתב. אם נלמד סימן ניקוד – מבקשים מן הילד: תעשה שהאלף תגיד: אָ. הילד משרטט את הניקוד מתחת לשורה. שואלים: האם יש עוד דרך שהאלף תגיד אָ? (אַ, אָה, אֲ).

השורות הן כמו "הבית" של האות.

כותבים על דף הברות עם אותיות שונות שנלמדו, עם ובלי סימני הניקוד שנלמדו. נותנים לילד לזהות מה נכתב. קל יותר לקרוא נכון את ההברה, כאשר הילד קורא מה שנכתב עבורו. אם הוא צריך להיזכר איך כותבים – 'דְלִיָיה מהזיכרון' – המשימה קשה יותר. אומרים לילד שקשה יותר לזכור איך כותבים 'לבד', ושלכן הוא יותר מתבלבל. מזכירים לו את הפטנטים אם צריך, ובפעם אחרת יהיה לו יותר קל והוא לא יזדקק ל'פטנטים'. ניתן גם להקליד את ההברות על גבי מסך מחשב.